עש הדונג הוא אחד המזיקים השקטים שהדבוראים פוגשים בשטח, במיוחד כשיש בכוורת נפח גדול מדי או מסגרות שיוצאות למחסן לא שמור. העש עצמו לא אוכל שום דבר — הבעיה מתחילה בזחלים. הנקבה נכנסת לכוורת, מטילה ביצים באזורים שהדבורים לא שולטות בהם: קומה ריקה, חלת וולד לא מאוכלסת, פינות חשוכות בחלות. כשהביצים בוקעות, הזחלים אוכלים את הדונג עם כל מה שבתוכו: פולן, שאריות דבש, חלבון מדפנות תאי הוולד, פגרים זעירים. אחריהם נשארת מסגרת מחוררת עם קורים וסימני עובש כהה — ובמצב מתקדם אין כבר חלה להציל.
בכוורת חזקה כמעט לא תראו התפתחות של עש. הדבורים פשוט לא מאפשרות לו לתפוס אחיזה. הבעיה צומחת כשיש חללים ריקים, עודף מסגרות, או מושבה שנחלשה — ואז העש מתקדם בשקט באזורים שהדבורים לא מגינות עליהם. ברגע שהזחלים מתרבים ומתחילים לפגוע ברצף החלות, הדבורים מגיעות למצב שבו קשה להן לנהל את השטח, מתחילות תגובות חריפות — והמושבה יכולה להיכנס למדרון של קריסה.
הפתרון מתחיל בניהול נכון של נפח הכוורת: לא משאירים חללים ריקים, לא מחזיקים קומה שאין בה התרחשות של דבורים, ובעיקר — לא מחזיקים חלות בנויה ללא דבורה על הכוורת. אם מתגלה עש — מיד מצמצמים נפח, מורידים קומה שלא בשימוש ומחליפים חלה נגועה חלה חדשה או בעונה הנכונה נשאיר את החלל ריק. בדף שעונית ריק העש כמעט לא פוגע, הוא מחפש דווקא שעווה שכבר גידלה וולד.
חוץ מהכוורת — רוב הנזק נגרם למחסן. חלות בנויות שהוצאו מהכוורת הן המזון המועדף עליו, ואם תניחו אותן בחושך ולחות בלי תחלופת אוויר — העש יגיע. לכן שומרים מסגרות במקום מאוורר ומואר, רצוי לא צמודות לקיר ומדי פעם מזיזים. אפשר להניח קומה כשהיא במצב מאונך — האוורור לא יתן לעשם הדונג להתבסס. בתעשייה משתמשים בחדרי קירור בערך 4 מעלות, וזה פתרון מעולה למי שיכול לארגן. דרך פשוטה ויעילה: להקפיא את החלה יום־יומיים, להוציא ולהגן בעטיפת ניילון נצמד. אם רוצים — אפשר גם פשוט להחזיר חלה נגועה לכוורת חזקה, והיא תטפל בעניינים.
אין פתרון כימי נגד עש הדונג וטוב שכך, זה הכל עניין של ניהול נכון.
העש הוא אינדיקציה, לא הסיבה. כוורת חזקה ובניהול נכון כמעט ולא מכניסה אותו למשוואה. כוורת חלשה עם עודף ציוד הופכת לו לבית. מי שמצמצם בזמן, מקפיא מסגרות ומנהל מחסן נכון — כמעט לא יפגוש אותו, ואם יפגוש — זה יישאר אירוע קטן ולא נזק גדול.
