אקרית הוורואה הופיעה לראשונה לפני 62 שנים וכעת היא נחשבת למזיק ההרסני ביותר עבור דבורת הדבש בעולם. הוורואה הינה טפיל חיצוני הניזון מגופי שומן בדבורת הדבש ומשמשת וקטור לוירוסים שונים ביניהם (DMW) וירוס הכנפיים המעוותות.
בכל העולם ובעיקר באיזורים בעלי אקלים ממוזג הוורואה יגרום לירידה בכמות הדבורים במושבה ובהיעדר טיפול אף לתמותת הנחיל.
התגובה הראשונית לבעיית האקרית מצד דבוראים וחוקרים הייתה שימוש בחומרים כימיים, אשר התגלו כבעלי פוטנציאל לפגוע בדבורים ובאיכות המוצרים המופקים מהכוורת וכחומרים אליהם הוורואה יפתח עמידות.
כיום, החומרים בהם השימוש הוא הנרחב ביותר בעולם הם: פירטרינים -פלומטרין ופלווולינט- חומרי הדברה פירטרינים פועלים ע"י עיכוב פעולת תעלות סודיום בממברנה ומובילים לשיתוק ומוות. זרחנים אורגנים – coumaphos – מעכב פירוק אצטילכולין ו- formamidine – אמיטראז – מעכב מונואמין אוקסידאז, שניהם פועלים על מערכת העצבים המרכזית. חומרים אלו נבחרו בזכות השימוש הקל יחסית בהם, ויעילותם הרבה נגד הוורואה. עם זאת, יש להתייחס גם לתופעת התפתחות העמידות של הוורואה לחומרים אלו.
בשנות ה80 יעילות השימוש בחומרים אלו עמדה על 90%.
עקב תכונתן של הדבורים לנקות את הכוורת במהירות זמן השהייה ויעילותם של חומרים אלו בכוורת התמעטה. דבר זה השפיע בעיקר על הוורואה שטרם הגיח מתאי הוולד החתומים ולכן לא הספיק להיות מושפע מחומר ההדברה.
החיפוש אחר שיטות הדברה יעילות הוביל לפיתוח אסטרטגיות כגון- שימוש רב פעמי בחומרי ההדברה בשיטות שונות, שימוש בחומרי ההדברה כחלק מתזונת הדבורים ועוד. 

בחלק משיטות אלה קיים צורך לאיזון בין רמת החומר הגבוהה הנדרשת לבין תמותת הדבורים עצמן כתוצאה ממנו. המינון הינו קריטי ביותר במדינות עם אקלים ממוזג עקב הימצאותם של תאים חתומים לאורך כל השנה, אך לשם כך ניתן להשתמש בשיטות שחרור מבוקר, הקלות יותר לשליטה. 

עמידות האקרית לחומרי ההדברה

עמידות לפירטרינים

עמידות לפירטרינים הופיעה לראשונה בשנות ה-90 באיטליה, התפשטה באירופה בעזרת מסחר במוצרי כוורת ודבורים. בתוך 10 שנים התפתחה גם בפלורידה עמידות של האקראית לחומרי הדברה פריטינים. 

נראה שהשינוי בחומצה אמינית בודדת הוא שמהווה את תופעת העמידות לוורואה. עולה שאלה האם מקורו של השינוי שמביא לעמידות הוא במוטציה יחידה שעברה בתורשה או באותה מוטציה שהתפתחה בצורה עצמאית במקומות שונים בעולם.
בשביל לעקוב אחרי דפוסים של הפצת העמידות של הורואה ולחומרי הדברה, יש חשיבות גדולה להבנת תהליך השינוע של הדבורים על ידי המגדלים- פרט מידע אשר דבוראים רבים אינם ממהרים לחשוף. ממבחן הדינמיקות של פריטי הוורואה ניתן להסיק שישנה הסתברות גדולה יותר לכך שמקור ההפצה הוא של מוטציה יחידה שעברה בתורשה, ולא מוטציות שהתפתחות בצורה עצמאית.

עמידות לcoumaphos והמיטרז: התפתחות העמידות של הוורואה ליותר מחומר הדברה אחד הוא מקור לדאגה. נראה כי בניגוד לחומרים אחרים, הוורואה מתקשה לפתח עמידות לאמיטרז בגלל היותו חומר פחות שאריתי מאשר אקרצידים אחרים. 

יש הרבה מנגנונים דרכן הווראוה יכול לפתח עמידות לחומרי הדברה פירוטירנים:

1. גורמים פיזיולוגיים לעמידות:

מוטציית החלפה הקשורה לגן המקודד לתעלות סודיום. ידוע על 8 שינויים היכולים להתרחש בחומצת אמינו הקשורות לתעלת סודיום. נראה שיש מוטציות מסוימות שמתרחשות בצורה הרבה יותר תדירה מאשר מוטציות אחרות. נראה שיש קשר חיובי בין פעילות מוגברת של אסטרז ומונואוקסיגנז לבין היכולת לפתח עמידות לפירוטינים.

למרות שאנחנו יודעים שלוורואה יש יכולת לפתח עמידות לcoumaphos, המכניקה של פיתוח העמידות עדיין אינה ברורה. coumaphos מעקב את ההתפרקות של האנזים אצטיל כולין, נוכחות יתר של האנזים כתוצאה מאי ההתפרקות מביאה לפגיעה עצבית ולמוות. העמידות לחומר נגרמת בעיקר מתוך פיתוח חוסר רגישת לאצטיל כולין אצל האקריות ומתוך כך יתר של האנזים אינו פוגע באקריות.

2. גורמים ביולוגיים לעמידות:

השפעה גדולה נוספת על התפתחות העמידות לחומרי הדברה היא ההשפעה הגנטית ביולוגית. 

תדירות הופעת אללים מסויימים, דינמיקת אוכלוסיה והתנהגות, קצב התרבות, סגנון התרבות (הומוזיגוטיים לעומת הטרוזיגוטיים) מספר צאצאים בכל דור, ויכולת הטפיל לעבור למארח חדש. 

מנקודת מבט אבולוציונית, העמידות לחומרי הדברה מופיעה בצורה של מוטציית דה נובו- מופיעה בצורה רנדומלית, השינוי הרנדומלי מביא ליתרון תחת לחץ, ובמצבי לחץ מתמשכים השינוי מתקבע והופך להיות יותר ויותר שכיח. מוטציה מסוג זה מופיעה בקצב מאוד מהיר. לעומתה, ישנה מוטציה שקיימת מראש במטען הגנטי של הוורואה ובהינתן תנאים מתאימים היא תהפוך ליתרון ומתוך כך ליותר שכיחה. מוטציה מסוג זה תלויה במגוון תנאים שצריכים להתקיים יחד ברמה הגנטית. 

הפלודיפלואידיות עלולה להאיץ את ההתפתחות של עמידות לחומרי הדברה משום שבדפוס רבייה זה אין חשיבות לאלל דומיננטי. אולם, הנחה זו מבוססת על מחשבה שהעמידות של זכרים הפלואידים דומה לעמידות של נקבות הומוזיגוטיות- דבר הנכון רק למינים מסויימים. 

האבולוציה של העמידות לחומרי הדברה בפרוקי רגליים יכולה להיות כתוצאה של החסרת תפקוד (לדוגמא חוסר רגישות) או פיתוח תפקוד (לדוגמא, פירוק הרעלים של חומרי הדברה על ידי פעילות אנזימטית מוגברת- היא דוגמא להוספת תכונה)

הלחץ שמפעילים חומרי ההדברה דוחקים מן האוכלוסייה את הפרטים ההומוזיגוטיים בעלי הרגישות לחומרי ההדברה, ומשאירים רק את הפרטים ההטרוזוגוטיים או את הפרטים ההומוזיגוטיים בעלי העמידות. לפיכך חומרי ההדברה מגבירים את כמות הפרטים בעלי האללים המקודדים לעמידות לחומרי ההדברה עצמם. 

עם זאת, טיעון זה רלוונטי רק כשמדובר על עמידות שמקורה בפיתוח תפקוד. עמידות שמופיעה על ידי החסרת תפקוד תשפיע גם על פרטים הומוזיגוטיים בעלי התכונה וגם על פרטים הטרוזיגוטיים בעלי התכונה.

העמידות של זכרים היא רק משוערת משום שהזכר לא בא במגע ישיר עם חומר ההדברה.

מעגל החיים של הוורואה מעודד הופעה של עמידות לחומרי הדברה. דפוסי הרבייה של הורואה מעודדים התפתחות עמידות, עקב הזדווגות בין קרובים עולה התדירות של הופעת אללים המקודדים לעמידות. בנוסף, קצב הגדילה האקספוננציאלי מאיץ גם הוא את קצב הופעת אותם אללים. 

3. גורמים תפקודיים לעמידות:

בחירת חומר ההדברה, ריכוז החומר, כמות החומר, דרך היישום, כמות הפעמים בשנה בהן נשתמש בחומר וכן גודל הכוורת- יכולים להשפיע על התפתחות עמידות בורואה. רוטציה בין חומרי הדברה שונים היא דרך נכונה למניעת התפתחות עמידות בוורואה, אך לא קיים מגוון חומרי הדברה רחב מספיק כדי ליישם שיטה זו. כיום ישנן רק 3 מולקולות סינטתיות הזמינות כחומרי הדברה אך במספר מדינות שימוש בחלק מולקולות האלו אסור. יש לשקול שימוש בחומרים אורגניים כטיפול משלים כך שתתאפשר רוטציה בין חומרים.

שתיים מהתרכובות- coumaphos ופירטריניים- הם חומרים ליפופיליים, דבר הגורם להמשך הימצאותם בתוך הכוורת לאורך זמן בכמויות הולכות וקטנות- דבר המאפשר לוורואה לפתח עמידות לחומרים אלו. 

זיהוי מקור העמידות יכול לאפשר לנו להבין מה הדרך האפקטיבית ביותר לטיפול- האם נבחר בבידוד הכוורות, או שמא בטיפול משולב של מגוון חומרי הדברה.

חומרים סינטטיים מאוד נוחים ליישום וזולים אך מגיעים עם סיכון שבפיתוח עמידות, פגיעה בדבורים ובתוצרי הכוורת. סיכונים אלו הובילו לרצון למצוא חומרים (עדינים יותר) ממקורות אורגניים. יעילות חומרים אלו תושפע ממגוון תנאים- יותר מאשר החומרים הסנטטיים. בעיה עיקרית בחומרים אלו היא הנדיפות הגבוהה שלהם אשר עשויה להוביל לתוצאות לא רצויות כגון התנחלות, החלפת מלכה וכו'.

למארח של הטפיל ישנן שתי דרכי התמודדות- התנגדות ויכולת הכלה. התנגדות היא היכולת להילחם במזיק- להקטין את הפיטנס של המזיק. יכולת הכלה היא היכולת של המארח להפחית את ההשפעה של נזקי המזיק. הבעיה הפוטנציאלית עם דבורים בעלות יכולת הכלה למזיק הוורואה היא שיכולת הכלה זו תגרום למצע נוח לוורואה להתרבות בו. כאשר אותו הוורואה תיפגש עם כוורת לה אין את אותה יכולת הכלה- הדבר ייגרום לנזק גדול אצל אותה הכוורת.

ישנן שיטות ביו-טכניות להתמודדות עם הוורואה- מתבססות על הרעיון כי האקרית שנמצאת בתוך התא כלואה בו ולכן ניתנת להוצאה בקלות. שיטות אלו יכולות להשתלב במסגרת רוטציה ולתת מענה יעיל וכמעט ללא השלכות מזיקות לכוורת.רעיון נוסף שהוצג הוא הכרה של הדברה ביולוגית נגד הוורואה- פטריות מסויימות נחשבות כבעלות יכולת להשמיד וורואה אך במחקרים שנערכו נראה כי הן פוגעות גם בדבורים. ממחקרים נוספים עולה כי שימוש בבקטריות חיסל את הוורואה. גם במקרה זה נראה כי טיפול זה יכול לפגוע בדבורים. יש צורך במידע נוסף.

דרך נוספת לחיסול הווראוה היא שימוש בחומרים נדיפים בכוורת. ספציפיים להתנהגויות מסויימות של הורואה. נראה כי שימוש בחומרים אלו עלול לפגוע ביכולתן של הדברים לתקשר אחת עם השנייה. 

לסיכום, ישנו מספר קטן של שיטות לטיפול במזיק הוורואה. נראה כי הסיכוי למציאת מענה בזמן הקרוב הוא קטן. עמידות הוורואה לחומרי ההדברה הקיימים מדגיש את הצורך והדחיפות במציאת פתרונות נוספים כגון טיפול ברוטציה, טיפולים משולבים, זיהוי מוקדם ומתן שטח מרעה איכותי לדבורים.

Giulia A. Mitton, Facundo Meroi Arcerito, Hazel Cooley, Gregorio Fernández de Landa, Martín J. Eguaras, Sergio R. Ruffinengo & Matías D. Maggi (2022) More than sixty years living with Varroa destructor: a review of acaricide resistance, International Journal of Pest Management, DOI: 10.1080/09670874.2022.2094489