דבורת הדבש

מבוא לדבורת הדבש

דבורת הדבש, לצד מינים ייחודיים כמו דבורת הבומבוס ודבורת העץ, מציגה את העושר המרהיב והמגוון של עולם הדבורים – מתת-מינים נפוצים ועד מינים נדירים ומיוחדים.

דבורת הדבש האיטלקית – המובילה בכוורות שלנו

כשאנו מדברים על דבורת הדבש במדינתנו וברוב העולם המערבי, הכוונה בדרך כלל לתת-המין "דבורת הדבש האיטלקית" (Apis mellifera var. ligustica).
דבורת הדבש משתייכת למחלקת ה"דבוראים" (Hymenoptera), הכוללת גם את הצרעות והנמלים. בתוך המחלקה, היא שייכת למשפחת ה"דבוריים", שבה כ-20,000 מינים מגוונים: מדבורים יחידניות וטפילות ועד דבורים חברתיות. תת-המין שבו אנו מתמקדים הוא דבורת הדבש האירופית (Apis mellifera).

מינים נוספים של דבורים

• דבורת העץ (Xylocopa): דבורה עדינה, מתוקה, ומאביקה חשובה. לעיתים קרובות מבלבלים בינה לבין ה"צרעה המזרחית", שבה נעסוק בהמשך.
• דבורת בומבוס (Bombus): חיה חיי חברה בדומה לדבורת הדבש, אך בכוורות קטנות יותר המכילות עשרות עד מאות פרטים.
• דבורת הדבש הננסית (Apis florea): מין פולש בישראל שמקורו בדרום-מזרח אסיה.

תתי-מינים נוספים של דבורת הדבש (Apis mellifera):

• הדבורה הקרניולית הכהה (A. mellifera var. carnica).
• הדבורה הקווקזית השחורה (A. mellifera var. caucasica).

התאמת מינים לתנאים מקומיים

מגדלי דבורים בוחרים מינים לפי מידת התאמתם לאקלים, לתנאים גיאוגרפיים, ולצרכים הספציפיים של המגדל. לדוגמה:

דבורת הדבש האיטלקית מתאפיינת במזג שקט, היגיינה גבוהה, נטייה נמוכה להתנחלות, ותכונות שליליות כמו נטייה לשדוד כוורות חלשות, תופעה שמפיצה מחלות.

דבורת הדבש הסורית (Apis mellifera syriaca): בעבר הייתה נפוצה בארץ. התאפיינה במזג חם ועצבני ובחסכנות בדבש, אך גם בעמידות לבצורות ממושכות ולטמפרטורות גבוהות. עלייתם ארצה של מגדלים מרחבי אירופה, אשר העלו איתם גם את הדבורה האיטלקית, שהייתה נוחה יותר לגידול, דחקה את הדבורה הסורית אל מחוץ לגבולות הארץ.